ששת ה-"R" למען הסביבה- עדן פרבר

 In zerowaste

היום אני זאת ששוטפת סכו"ם בברז שטיפת רגליים בחוף, זאת שבאה לסופרמרקט עם שקיות בד צבעוניות, זאת שמסרבת לאכול ארטיק במסיבה בקמפוס. קוראים לדרך Zero Waste.

Zero Waste זה לא דבר פשוט, ואני לא אשקר ואגיד שהכל בא לי פתאום ברגע אחד. אבל אחרי שמלא זמן הרגשתי שמשהו לא בסדר בתרבות הצרכנות שלנו, ושנים הסתובב לי בראש סיוט מעורר פחד של מזבלה ענקית שאוכלת בני אדם, ובכל זאת לא עשיתי כלום, פתאום נפל לי האסימון. אני חלק מהבעיה, לא יותר ולא פחות מכל אחד/ת אחר/ת. ואני יכולה לעשות שינוי.

המעבר המנטלי, הפיזי והרגשי מחיים "נורמליים" לחיים של  Zero Waste = לקח לי בערך חודשיים. חודשיים לעשות אוטופסיה לפחים בבית לראות מה ההתנהגות הכי בזבזנית שלנו, ולצבור ידע ורקע לפרויקט הענקי הזה (לקרוא מילה מילה בבלוגים), וכמובן פיזית לשנות את הבית שלי ואת ההתנהגות שלי.

והיום אני כאן להגיד שכן – לא לייצר פסולת זה באמת אפשרי. אבל במקום לדבר על הפתרונות ותחליפים הספציפיים שלי אני רוצה לדבר איתכם/ן על השינוי המנטלי, ואני אעזר בחוקי ה"R"ים הסביבתיים.

Refuse – להימנע

זה החידוש הגדול של תנועת ה- Zero Waste לכלל הרגיל של "reduce, reuse, recycle" והוא חידוש קריטי. אנחנו חיים בעולם של צרכנות יתר והעדיפות הראשונה לרובנו היא נוחות. בגלל זה, התעשייה משקיעה הרבה כדי לייצר מוצרים נוחים יותר, ויותר, ויותר – עד שהגענו לאיפה שאנחנו עכשיו, עידן המוצרים החד-פעמיים. לא צריך לנקות או אפילו לסחוב איתנו, זורקים את המוצרים ישר לפח והם נעלמים. נעלמים? היינו רוצים. העובדה היא שהם ממש לא נעלמים. חומרים כמו פלסטיק, פוליסטירן ועוד הרבה לא מתכלים לעולם או תוך מאות או אלפי שנים ובין אם הם מזהמים את האדמה ופולטים גזי חממה או מגיעים לאוקיאנוס הם עושים המון נזק, זיהום ואפילו הורגים בע"ח.המעבר המנטלי הוא בעצם להסתכל על המוצר בידינו ולהבין שלזרוק אותו זה לא לתת לו להיעלם – בכלל לא. אז הפיתרון הוא להימנע ממנו. אני מסתכלת על מוצר ושואלת את עצמי, האם זה ייזרק? והאם אני בכלל צריכה את זה? ורוב הפעמים התשובה היא לא, וטוב שכך.

כשהתשובה היא כן – אני בכל זאת בן אדם – אני משתדלת להפחית בנזק שלי כמה שאפשר. לבחור בזכוכית ולא פלסטיק, כי את הזכוכית ניתן למחזר, מפחית את כמות הנזק שהקניות שלי עושות. אם אני קונה משהו במיכל פלסטיק (שכמעט ולא יצא לי כבר הרבה זמן) אז לקנות במיכל הכי גדול שאפשר כדי לצמצם כמות הפלסטיק. יש כל מיני דרכים להפחית את הנזק שנגרם, אבל כדי לעשות את זה צריך מודעות לעצם גרימת הנזק.

Reuse – לעשות שימוש חוזר

בין אם זה מיכל שכבר יש לכם/ן בבית או משהו שאתם/ן לא רוצים/ות להפסיק לקנות, אפשר להיות מאוד יצירתיים בשימוש חוזר. קומפוסט הוא דוגמה מצוינת של שימוש חוזר שתורם בצורה משמעותית. שימוש חוזר מעולה אפילו בדברים הכי קטנים. שמתי לב שלא היה לנו בבית כלי לייבוש סכו"ם, אז במקום ללכת לקנות אחד לקחתי כלי ריק, עשיתי פתח גדול יותר למעלה וחוררתי את התחתית כדי לנקז את המים, ו-וואללה, אנחנו משתמשים בו מאז. אם הייתי זורקת את כלי הפלסטיק הזה, מי יודע לאן הוא היה מגיע? ואם הייתי שמה אותו במיחזור, יכול להיות שהוא לא ניתן למיחזור בכלל או במקרה הטוב היו משתמשים בו ליצירת פלסטיק בדרגה נמוכה יותר שאותה לא ניתן למחזר.
המטרה היא להסתכל על הדברים שיש לכם/ן שלא בשימוש או שהייתם/ן מגדירים/ות כפסולת, ולנסות לראות איך הם יכולים לשרת אתכם/ן בדרך אחרת. תראו שככה חוסכים כסף ומצמצמים בכמויות הפסולת.

 Repair – לתקן

אל תוותרו על החפצים שלכם/ן ביותר מדי מהירות. יש מישהו/י שיתקן לך את השעון, התנור, הפלאפון. לפעמים גם תוכלו לתקן אותם לבד. לבדוק אם הדבר אפשרי, ואם כן, להשקיע את הזמן ולא לרוץ לקנות חדש במהירות – זה שווה את המאמץ.

 Recycle – למחזר

לאחרונה מומחים רבם מתחום איכות הסביבה יוצאים/ות ואומרים/ות שמיחזור הוא לא הפתרון. זה הליך שמבזבז אנרגיות, מזהם והרבה פעמים – במיוחד עם חומר כמו פלסטיק – התוצאות אינן יעילות. מיחזור יכול להיות יותר ופחות טוב, תלוי באיזה חומר מדובר. אם אנחנו קונים משהו ארוז אז זה רק בזכוכית ואולי מתכת, כי אותם אפשר למחזר ביעילות, אבל שוב – יש סיבה שזו האופציה האחרונה.
אבל הכלל לגבי פלסטיק הוא שתמיד עדיף למחזר מאשר לזרוק לפח.

Raise Awareness – להעלות מודעות

בשבילי זו גם אחת המשימות – כי השינוי הסביבתי צריך עזרת כולנו. בגלל זה התחלתי לכתוב בלוג  על ההתנסויות שלי ב- zero waste. שם אני מציעה פתרונות ומספרת על שינויים שעשינו כדי להיות זירו וויסטרים. העלאת מודעות היא גם כללית יותר – כל פעם שאני מסתובבת עם שקיות מבד ואנשים שואלים אותי שאלות (מנומסות יותר ופחות) אני מנסה לראות את זה כהזדמנות להסביר בקצרה על הגישה – והרבה פעמים זה עובד מצוין.

עם ה"R"ים הללו בראש, אני יכולה לראות את התמונה הגדולה, וזירו וויסט הופך להיות אורח חיים טבעי לי ולא פרויקט עצום מידי. אני משתדלת לשלב את החוקים האלו למען עולם נקי יותר לנו ולדורות הבאים, ומזמינה אתכם/ן להצטרף אלי בצורה שלכם/ן. תזכרו שכל צעד תורם!

קצת עליי, הכותבת: שמי עדן פרבר עליתי לישראל לפני ארבע שנים מארה"ב.
היום אני לומדת משפטים בבר אילן, נשואה וגרה ברמת גן. אוהבת לטייל, להתאמן (בעיקר בקרב מגע ואקרו-יוגה), ולבשל.
לינק לבלוג שלי אפס זבל.

אולי תתעניינו גם ב...

Pin It on Pinterest

Share This